לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃

הקרבן יובא לרצון, זכר תמים בבקר בכשבים ובעיזים. רש״י מבאר ש״לרצנכם״ עניינו הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני ה׳, שיהיה לכם לרצון, ומבאר שהראוי לרצון הוא זכר תמים מן הבקר, הכבשים והעיזים, אך עולת העוף אינה צריכה תמות וזכרות. חזקוני מבאר שלמעלה בפרשת ויקרא דיבר הכתוב בקרבנות חובה וכאן בנדרים ונדבות, ושכאן פירש את המומים. הפסוק קובע שהקרבן צריך להיות זכר תמים משלושת מיני הבהמה. הדרישה לשלמות ולזכרות מבטאת את הכבוד הראוי לקרבן המובא לפני ה׳. רק בהמה שלמה וללא מום ראויה להתקבל לרצון. בכך מדגישה התורה שהמביא קרבן צריך להביא את המשובח והשלם, כדי שהקרבן ישיג את תכליתו ויתקבל ברצון לפני ה׳.