כֹּ֛ל אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

כל אשר בו מום לא תקריבו, כי לא לרצון יהיה לכם. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כפשוטו: כל שיש בו מום לא תקריבו, כי לא לרצון יהיה לכם. הפסוק קובע כלל ברור שקרבן בעל מום פסול מלהיקרב, ואינו מתקבל לרצון לפני ה׳. הדרישה לשלמות הקרבן, שנזכרה בפסוק הקודם, מקבלת כאן ניסוח שלילי מפורש: כל פגם בבהמה פוסל אותה מלשמש כקרבן. הכלל מדגיש שהמביא קרבן צריך להקפיד להביא בהמה שלמה ותקינה, שכן קרבן פגום אינו ממלא את תכליתו ואינו מרצה. בכך משלימה התורה את העיקרון של הבאת המשובח והשלם לעבודת ה׳, ומכינה את הפירוט של המומים הפוסלים שיבוא בהמשך.