דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃

זכרון תרועה. זִכְרוֹן פְּסוּקֵי זִכְרוֹנוֹת וּפְסוּקֵי שׁוֹפָרוֹת (ספרא: ראש השנה ל"ב) לִזְכֹּר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק שֶׁקָּרַב תַּחְתָּיו אַיִל:

מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה בְּחַד לְיַרְחָא יְהֵי לְכוֹן נְיָחָא דוּכְרָן יַבָּבָא מְעָרַע קַדִישׁ

בחדש השביעי. כי תחלת החשבון מניסן כי בו יצאנו ממצרים ועוד כי אביב השעורים תחלה ואחר כן בכורי קציר חטים ואחר כך באספך את מעשיך ואלה המועדים תלוים להיותם בימים הנזכרים:

ואחר שאמר לתקוע בחצוצרות בכל חדש הנה זכרון תרועה גם יום תרועה מצוה לתקוע בשופר וכן ביום הכפורים ואני הנה ארמוז לך סודות ושים לבך אולי תבינם אמרו המעתיקים שיום ראש השנה יום הדין וטעם התרועה זכר למלכיות השם ואחר שהעיקר כל ר״ח היה ראש חדש ניסן נכבד כי בו הוקם המשכן ובעתיד אמר יחזקאל בראשון באחד לחדש וכן תעשה בשבעה בעבור המרובע והנה חמשה עשר לנכח ויום שביעי גם מרובע ופסח שני יתחלפו הגדול והקטן על כן יום ראש השנה גדול מכולם אף על פי שהוא יום דין אסור להתענות בו ועזרא יוכיח ויום הכפורים הקטן במחברת והנה סכות כחג פסח רק שמיני ואין שביעי ומזה יתברר לך הסוד וסוד השבת:

זכרון תרועה - ע"י התרועה תזכרו למקום, כדכתיב: והרועתם בחצוצרות וגו' ונזכרתם וגו'.

באחד לחדש יהיה לכם שבתון כשיהיה לכם באחד לחודש שבתון אז הוא זכרון תרועה כלומר כשחל ראש השנה בשבת אין בו תרועה כמו שגזרו רבותינו ואין בו אלא זכרון תרועה בעלמא ולכך אנו אומרים בתפלה בר״‎ה שחל להיות בשבת את יום הזכרון הזה זכרון תרועה ובפרשת פנחס לא כתוב שבתון רק יום תרועה יהיה לכם פירוש כשאירע בחול אומרים בו את יום הזכרון הזה יום תרועה וכן יסד הפייט בקרובץ של ראש השנה אם יקרה בשבת קדש זכרון תרועה מקרא קדש טבעו אם בחול יבא צוו לתקוע בכל גבולכם יום תרועה יהיה לכם.

זכרון תרועה ע״‎י התרועה תהיו נזכרים לפני הקב״‎ה כדכתיב והרעותם ונזכרתם.

שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ר״ה כט:): כְּתִיב (במדבר כט א) ״יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם״, וּכְתִיב ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״, הָא בְּחוֹל הָא בְּשַׁבָּת, לְכָךְ נֶאֱמַר ״שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה״. וְדַוְקָא בַּגְּבוּלִין יֵשׁ חִלּוּק בֵּין שַׁבָּת לְחוֹל, אֲבָל לֹא בַּמִּקְדָּשׁ, וּרְאָיָה לַדָּבָר מִדִּכְתִיב פָּרָשַׁת פִּינְחָס: ״יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עוֹלָה״ וְגוֹ׳, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת קְרֵבִין, וְהַיְנוּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁשַּׁבָּת דְּחוּיָה אֵצֶל הַקָּרְבָּנוֹת, וְאָז תִּדָּחֶה גַּם מִפְּנֵי הַשּׁוֹפָר. אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם״ וְגוֹ׳, מִדְּהִרְחִיק מַאֲמַר ״וְהִקְרַבְתֶּם״ וְסָמִיךְ לְ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״ צִוּוּי אִסּוּר מְלָאכָה, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבַּגְּבוּלִין הוּא מְדַבֵּר, שֶׁשָּׁם נוֹהֵג אִסּוּר מְלָאכָה לְבַד וְאֵין שָׁם קָרְבָּן. וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין ״וַעֲשִׂיתֶם״ לִ״וְהִקְרַבְתֶּם״ כִּי עֲשִׂיָּה הַיְנוּ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ וְהַיְנוּ בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל הַקְרָבָה נוֹפֵל גַּם עַל זִכְרוֹן הַקָּרְבָּנוֹת בַּתְּפִלָּה, כִּי עַל יְדֵיהֶם יִשְׂרָאֵל קְרוֹבִים אֶל ה׳ וְהַיְנוּ בַּגְּבוּלִין.