כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃ {ס}

ביום התרועה כל מלאכת עבודה לא תעשו, ומקריבים אשה לה׳. רש״י מבאר ש״והקרבתם אשה״ הם המוספים האמורים בחומש הפקודים, הוא ספר במדבר בפרשת פינחס, שם מפורטים קרבנות המוסף של ראש השנה. תרגום אונקלוס מתרגם את המצווה. כך קובעת התורה את ראש השנה כיום שביתה ממלאכה שבו מקריבים קרבנות מוסף. הפניית רש״י לפרשת פינחס מלמדת שפרטי הקרבנות מצויים במקום אחר, וכאן התורה מציינת את עצם החובה ואת קדושת היום. שביתת המלאכה מאפשרת להתפנות לעבודת היום - תקיעת שופר, תפילה ותשובה - ומדגישה שראש השנה הוא יום קדוש המיוחד לחשבון נפש ולהתקרבות אל ה׳.