וַיִּקְרָא כ״ז · י״א

וְאִם֙ כׇּל־בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹא־יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קׇרְבָּ֖ן לַֽיהֹוָ֑ה וְהֶֽעֱמִ֥יד אֶת־הַבְּהֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃

במילים פשוטות

אם הבהמה שהוקדשה היא בהמה טמאה שאינה ראויה לקרבן, יעמיד אותה לפני הכהן. רש״י מבאר שהכתוב מדבר בבעלת מום שהיא ״טמאה״ להקרבה, ומלמד שאין קדשים תמימים יוצאים לחולין בפדיון אלא אם כן נעשו בעלי מום. רשב״ם מבאר ש״כל בהמה טמאה״ מכוון לבהמה של קודש שהוקדשה לקרבן ונעשתה בעלת מום, ו״והעמיד את הבהמה לפני הכהן״ - כדי שיביא בדמיה קרבן. הפסוק עוסק בבהמה שהוקדשה אך אינה ראויה להקרבה - בין מחמת מין טמא בין מחמת מום. במקרה זה אין מקריבים אותה, אלא מעמידים לפני הכהן שיעריך את שוויה לצורך פדיון.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואם כל בהמה טמאה. בְּבַעֲלַת מוּם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהִיא טְמֵאָה לְהַקְרָבָה, וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵין קָדָשִׁים תְּמִימִים יוֹצְאִין לְחֻלִּין בְּפִדְיוֹן אֶלָּא אִם כֵּן הֻמְּמוּ (שם ל"ג):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם כָּל בְּעִירָא מְסָאָבָא דִי לָא יְקָרְבוּן מִנַהּ קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ וִיקִים יָת בְּעִירָא קֳדָם כַּהֲנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואם כל בהמה טמאה - של קדש שהוקדשה לקרבן ונעשה טמאה בעלת מום.

והעמיד את הבהמה לפני הכהן - ויביא בדמיה קרבן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואם כל בהמה טמאה פירש״‎י בבעלת מום הכתוב מדבר ובמום קבוע שהרי כתיב אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל