וְחִשַּׁב־ל֣וֹ הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מִכְסַ֣ת הָֽעֶרְכְּךָ֔ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנָתַ֤ן אֶת־הָעֶרְכְּךָ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא קֹ֖דֶשׁ לַיהֹוָֽה׃

הכהן יחשב לו את סכום הערך עד שנת היובל, והמקדיש ייתן את הערך ביום ההוא כקודש לה׳. הפסוק קובע את דין החישוב בהקדשת שדה מקנה: הכהן מחשב את הערך לפי מספר השנים שנותרו עד היובל, שכן זו התקופה שבה השדה בידי המקדיש, והמקדיש משלם את הסכום להקדש. תרגום אונקלוס מוסר את הדברים כפשוטם. בשונה משדה אחוזה, כאן אין השדה נחלט או עובר לכהנים, שכן ממילא הוא עתיד לחזור לבעליו המקוריים ביובל. לכן ההקדש מקבל רק את ערך השנים שעד היובל, וביום התשלום חלה קדושת הכסף. החישוב היחסי דומה לזה של שדה אחוזה, אך גורל הקרקע עצמה שונה.