וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְ֠זָרְק֠וּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֧ן אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

הפסוק מתאר את סמיכת יד הבעלים על ראש העז, את שחיטתו לפני אוהל מועד ואת זריקת דמו על המזבח סביב בידי בני אהרן. עבודות אלו זהות לאלו שנאמרו בכבש ובבקר, ומלמדות שסדר עבודת הדם משותף לכל השלמים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כדרכו, ומבהיר את שלבי הסמיכה, השחיטה והזריקה סביב המזבח. הפסוק חוזר על שלבי הפתיחה של עבודת שלמי העז, ובכך מדגיש שאף שהעז נבדל מן הכבש בעניין האליה, הרי בשאר העבודות - סמיכה, שחיטה וזריקת דם - דינו שווה לשאר קרבנות השלמים, וכל אלו מקדימים את הקטרת האימורים על המזבח.