וְהִקְרִ֤יב מִמֶּ֙נּוּ֙ קׇרְבָּנ֔וֹ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה אֶת־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב׃

הפסוק מפרט את אימורי העז הקרבים לה׳: החלב המכסה את הקרב וכל החלב אשר על הקרב. פירוט זה מקביל לאמור בשלמי הבקר ובכבש, אלא שבעז אין אליה קרבה, ולכן אין הכתוב מזכירה כאן. אונקלוס מתרגם ״את החלב המכסה את הקרב״ - ית תרבא דחפי ית גוא, כלומר החלב המכסה את הקרביים הפנימיים. הפסוק מלמד אלו חלקים גבוהים עולים מן העז על המזבח, ומדגיש בכך את ההבדל העיקרי בין העז לכבש - היעדר האליה - בעוד שאר האימורים, החלב שעל הקרב, שווים בכל השלמים ועולים לגבוה כחלק הקרב לפני ה׳.