וּמִן־הַדָּ֞ם יִתֵּ֣ן ׀ עַל־קַרְנֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת כׇּל־הַדָּ֗ם יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

הפסוק מצווה לתת מן הדם על קרנות המזבח אשר לפני ה׳ שבאוהל מועד, ואת כל שאר הדם לשפוך אל יסוד מזבח העולה שבפתח האוהל. רש״י מבאר ש״יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד״ הוא היסוד המערבי של המזבח, שהוא כנגד הפתח. אונקלוס מתרגם את נתינת הדם על קרנות המזבח הפנימי ושפיכת השאר אל היסוד. הפסוק משלים את עבודת הדם של פר הציבור - נתינה על מזבח הזהב הפנימי ושפיכת השיריים על יסוד המזבח החיצון - בהקבלה מלאה לעבודת פר הכהן המשיח. בכך מלמד הכתוב שדין דמם של שני הפרים הפנימיים שווה, ושניהם מכפרים בהזאות ובמתנות במקום הפנימי.