וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣הּ יָסִ֗יר כַּאֲשֶׁ֨ר הוּסַ֣ר חֵ֘לֶב֮ מֵעַ֣ל זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֒ וְהִקְטִ֤יר הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָ֑ה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ {פ}

הפסוק מצווה להסיר את כל חלב החטאת כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים, ולהקטירו על המזבח לריח ניחוח, וכיפר עליו הכהן ונסלח לו. רש״י מבאר ש״כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים״ פירושו כאימורי עז האמורים בשלמים. אונקלוס מתרגם ״ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים״. הפסוק מלמד שאימורי חטאת היחיד מוקטרים על המזבח כדין אימורי השלמים, ובכך מסתיים דין חטאת היחיד הבאה מן העיזים. הכפרה נעשית בהקטרת החלב, והכתוב מבטיח שנסלח ליחיד על חטאו בשגגה. הזכרת ריח הניחוח מלמדת שאף קרבנו הצנוע של היחיד מתקבל ברצון לפני ה׳ כשאר הקרבנות.