וַיִּקְרָא ה׳ · כ״ד

א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁ֒קֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק מצווה על מי שנשבע על שקר לשלם את הקרן בראשו ולהוסיף עליו חמישית, ולתת למי שהממון שלו ביום אשמתו. רש״י מבאר ש״בראשו״ הוא הקרן, ראש הממון, ו״וחמשתיו״ - ריבתה התורה חמישיות הרבה לקרן אחת, שאם כפר בחומש ונשבע והודה, חוזר ומביא חומש על אותו חומש, וכן מוסיף והולך. אבן עזרא מבאר ש״בראשו״ פירושו בעצמו או מה שהוא שווה, ו״ביום אשמתו״ - ביום שובו מאשמתו. הפסוק מלמד את פרטי התשלום באשם גזלות: השבת הקרן בתוספת חומש, ומסירתו לבעלים ביום הבאת הקרבן. ריבוי החומשים מלמד על חומרת ההישבעות החוזרת על שקר, שכל שבועה נוספת מוסיפה חיוב חומש.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בראשו. הוּא הַקֶּרֶן, רֹאשׁ הַמָּמוֹן:

וחמשתיו. רִבְּתָה הַתּוֹרָה חֲמִישִׁיּוֹת הַרְבֵּה לְקֶרֶן אַחַת, שֶׁאִם כָּפַר בַּחֹמֶשׁ וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, חוֹזֵר וּמֵבִיא חֹמֶשׁ עַל אוֹתוֹ חֹמֶשׁ, וְכֵן מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן הַנִּשְׁבָּע לוֹ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה (בבא קמא ק"ג):

לאשר הוא לו. לְמִי שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אוֹ מִכֹּל דִי יִשְׁתְּבַע עֲלוֹהִי לְשִׁקְרָא וִישַׁלֵם יָתֵהּ בְּרֵישֵׁיהּ וְחֻמְשֵׁהּ יוֹסֵף עֲלוֹהִי לְדִי הוּא דִילֵהּ יִתְּנִנֵהּ בְּיוֹמָא דְחוֹבְתֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בראשו. בעצמו או מה שהוא שוה:

וחמשתיו. מיעוט רבים שנים והנה הם שני חמישיות ועוד אפרשנו:

ביום אשמתו. טעמו ביום שובו מאשמתו יביא איל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ביום אשמתו - כשיתודה לשוב מחטאתו על אחד מכל האמורים למעלה, פיקדון או גזל או עושק או אבידה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ישבע עליו לשקר ושלם עונש למדנו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תשקרו.

ושלם אתו בראשו בראשו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה. ד״‎א ושלם אתו בראשו קודם הבאת קרבנו יוציא גזלה מתחת ידו.

וחמשתיו שתי חמישיות חומשו וחומש החומש, ואימתי הוא משלם שתי חמשיות בזמן שאינו מודה אלא על פי עדים אבל אם הוא מודה מעצמו אינו מוסיף רק חומש אחד.

יתננו ביום אשמתו הגוזל יתן הממון לנגזל ביום שיביא אשמתו לשוב מחטאתו כדי שיתקבל קרבנו ברצון.

מכל אשר ישבע וגו׳‎ להביא תשומת יד דלא אהדריה בפסוק דלעיל שבועת העדות, והנכנס למקדש טמא והאוכל קדשים בטומאה ושבועת בטוי לפי שאינן נהנין מן החטא חס רחמנא עלייהו להביא קרבן עולה ויורד. פירש אם הוא עולה בעושר יביא כשבה או שעירה ואם הוא יורד בנכסים יביא שתי תורים או שני בני יונה או עשירית האיפה אוכל חלב ודם והאוכל ביום הכפורים והעושה מלאכה בשבת והמפטם והסך והבא על הערוה שנהנין, וכ״‎ש העובד עבודת כוכבין שפושט ידו בעיקר חייבים להביא חטאת קרבן קבוע הנהנין מן הקדשים דאיכא תרתי פשט ידו בשל הקב״‎ה ונהנה חייב אשם בכסף שקלים וכן המכחש בעמיתו בפקדון דאיכא תרתי נהנה ונשבע לשקר חייב אשם בכסף שקלים. חייבי אשם תלוי לפי שמקילין ומורין היתר להביא עצמם לידי הספק החמיר עליהם הכתוב להביא אשם בכסף שקלים כדי שיזהרו בעצמם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל