וַיִּקְרָא ה׳ · ד׳

א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃

במילים פשוטות

הפסוק עוסק במי שנשבע בשפתיו להרע או להיטיב, ונעלם ממנו ועבר על שבועתו. רש״י מבאר ש״בשפתים״ ולא בלב, ״להרע״ לעצמו ״או להיטיב״ לעצמו, כגון ״אוכל ולא אוכל, אישן ולא אישן״. ״לכל אשר יבטא״ בא לרבות אף שבועה על העבר. ״ונעלם ממנו״ - ועבר על שבועתו, וכל אלה בקרבן עולה ויורד. אבן עזרא מבאר ש״לבטא בשפתים״ הוא דיבור שפה, וש״להרע״ פירושו למי שהוא חייב, ולפי הגאון להתענות. הפסוק מלמד שהנשבע שבועת ביטוי ועבר עליה בשגגה מתחייב בקרבן. שלוש העבירות - עדות, טומאה ושבועת ביטוי - מתכפרות בקרבן עולה ויורד המשתנה לפי יכולתו הכלכלית של החוטא.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בשפתים. וְלֹא בַּלֵּב (שם):

להרע. לְעַצְמוֹ:

או להיטיב. לְעַצְמוֹ, כְּגוֹן אֹכַל וְלֹא אֹכַל, אִישַׁן וְלֹא אִישַׁן (שבועות כ"ז):

לכל אשר יבטא. לְרַבּוֹת לְשֶׁעָבַר:

ונעלם ממנו. וְעָבַר עַל שְׁבוּעָתוֹ, כָּל אֵלֶּה בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, כַּמְּפֹרָשׁ כָּאן, אֲבָל שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּפִירַת מָמוֹן אֵינָהּ בְּקָרְבָּן זוֹ אֶלָּא בְּאָשָׁם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אוֹ אֱנַשׁ אֲרֵי יְקַיֵם לְפָרָשָׁא בְסִפְוָן לְאַבְאָשָׁא אוֹ לְאוֹטָבָא לְכֹל דִי יְפָרֵשׁ אֱנָשָׁא בְּקִיוּם וִיהֵי מְכַסָא מִנֵהּ וְהוּא יָדַע וְחָב לַחֲדָא מֵאִלֵין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לבטא בשפתים. דבור שפה:

להרע. למי שהוא חייב או לפירוש הגאון להתענות. וטעם להזכיר אלה שהוא חייב להודות ועל האחרות שהן מצות לא תעשה לא יתודה לפני הכהן והקרבן אחד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לאחת מאלה פרש״‎י ומה ת״‎ל שיכול אין לי אלא החמורים שבהם כו׳‎ פי׳‎ כגון שאכל קדש יהיו בכשבה או שעירה והקלים כגון ששמע קול אלה יהיו בעוף והקלים שבקלים כגון בטוי שפתים יהיו בעשירית האיפה וכו'.

מקור: ספריא · נחלת הכלל