וַיִּקְרָא ו׳ · י׳

לֹ֤א תֵאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קׇֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּחַטָּ֖את וְכָאָשָֽׁם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק מצווה שהמנחה לא תיאפה חמץ, כי חלקם נתתי אותה מאשי, קודש קודשים היא כחטאת וכאשם. רש״י מבאר ש״לא תאפה חמץ חלקם״ מלמד שאף השיריים אסורים בחמץ, ו״כחטאת וכאשם״ - מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה, ומנחת נדבה כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה. אבן עזרא מבאר ש״לא תאפה״ הוא העיקר במצות פסח, ו״כחטאת וכאשם״ - כן המנחה. הפסוק מלמד על איסור החמץ במנחה, החל אף על השיריים הנאכלים לכהנים, ועל קדושתה החמורה כקודש קודשים. ההשוואה לחטאת ולאשם מלמדת על חשיבות הכוונה בעבודת המנחה, שאם נעשתה שלא לשמה נפסלה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא תאפה חמץ חלקם. אַף הַשְּׁיָרִים אֲסוּרִים בְּחָמֵץ (מנחות נ"ה):

כחטאת וכאשם. מִנְחַת חוֹטֵא הֲרֵי הִיא כְּחַטָּאת, לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה, מִנְחַת נְדָבָה הֲרֵי הִיא כְּאָשָׁם, לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה (ספרא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תִתְאֲפֵי חֲמִיעַ חָלָקְהוֹן יְהָבִית יָתַהּ מִקֻרְבָּנָי קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא כְּחַטָאתָא וְכַאֲשָׁמָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם לא תאפה. הוא העיקר במצות פסח:

כחטאת וכאשם. כן המנחה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

חלקם נתתי אתה מאשי. נתינת טעם הוא ללא תאפה חמץ, כיון שהיא חלקם מאשי הרי הוא כדין אשי שנא׳‎ בהם כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ולכך לא תאפה חמץ.

קדש קדשים היא. הרי הוא כאחד מן הקדשים,

כחטאת. מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף זו כן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל