וַיִּקְרָא ו׳ · י״א

כׇּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכְלֶ֔נָּה חׇק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק קובע שכל זכר בבני אהרן יאכלנה, חוק עולם לדורות מאשי ה׳, וכל אשר יגע בהם יקדש. רש״י מבאר ש״כל זכר״ - אפילו בעל מום, ולמה נאמר, אם לאכילה כבר אמור, אלא לרבות בעלי מומין למחלוקת, כלומר לחלק עמהם. עוד מבאר רש״י ש״כל אשר יגע״ - קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה, יקדשו להיות כמותה. אבן עזרא מבאר ש״כל אשר יגע״ - במנחה ובחטאת ובאשם הוא קודש לה׳. הפסוק מלמד שכל הכהנים הזכרים, אף בעלי מום, זוכים בחלק במנחה, ושדבר הנוגע במנחה נעשה קדוש כמותה. בכך מודגשת קדושתה המדבקת של המנחה, המחילה את דיניה אף על מה שנוגע בה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כל זכר. אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם; לָמָּה נֶאֱמַר? אִם לַאֲכִילָה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר, לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְגוֹ' (ויקרא כ"א), אֶלָּא לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְמַחֲלֹקֶת (ספרא):

כל אשר יגע וגו'. קָדָשִׁים קַלִּים אוֹ חֻלִּין שֶׁיִּגְּעוּ בָּהּ וְיִבְלְעוּ מִמֶּנָּה:

יקדש. לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, שֶׁאִם פְּסוּלָה יִפָּסְלוּ, וְאִם כְּשֵׁרָה יֵאָכְלוּ כְּחֹמֶר הַמִּנְחָה (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כָּל דְכוּרָא בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֵכְלֻנַהּ קְיָם עָלָם לְדָרָתֵיכוֹן מִקֻרָבָּנַיָא דַיְיָ כֹּל דְיִקְרַב בְּהוֹן יִתְקַדָּשׁ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כל אשר יגע. במנחה ובחטאת ובאשם הוא קדש לשם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

יקדש - קודם הנגיעה יהיה טהור.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כל זכר. פרשה זו נאמרה בפרשת ויקרא ונשנית כאן בשביל שלשה דברים, מצות תאכל, במקום קדוש, כל זכר יאכלנה.

כל אשר. יבא ליגע בהם יקדש ויטהר עצמו קודם הנגיעה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל