וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃

ישבר. לְפִי שֶׁהַבְּלִיעָה שֶׁנִּבְלַעַת בּוֹ נַעֲשֶׂה נוֹתָר, וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקֳּדָשִׁים:

ומרק. לְשׁוֹן תַּמְרוּקֵי הַנָּשִׁים (אסתר ב'), אשקור"מנט בְּלַעַז:

ומרק ושטף. לִפְלֹט אֶת בְּלִיעָתוֹ, אֲבָל כְּלִי חֶרֶס לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב כָּאן שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם (עבודה זרה ל"ד):

וּמָן דַחֲסַף דִי תִתְבַּשֵׁל בֵּהּ יִתָּבָר וְאִם בְּמָנָא דִנְחָשָׁא תִּתְבַּשֵׁל וְיִתְמְרֵק וְיִשְׁתַּטֵף בְּמַיָא

תבשל בו. גם בשלה ומורק ושוטף מבנין שלא נקרא שם פועלו ובא ומורק בחול״ם בעבור הרי״ש שלא תדגש כי אם במקומות מועטים במשקל לא זורק עליו מגזרת מרקו הרמחים כי המ״ם שרש:

וכלי חרש, ישבר. כשם שהכבוס במקום קדוש כך השבירה טעונה מקום קדוש.

בכלי נחשת. דבר הכתוב בהווה וה״‎ה לכל כלי מתכות.

ומרק ושטף. בתוך זמן אכילתה פן יביא קדשים לידי נותר. יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן במ׳‎ סאה ת״‎ל במים - כל שהן.

וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקָּדָשִׁים. וּמִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר, לָמָּה כָּתְבָה הַתּוֹרָה דִּין זֶה דַּוְקָא גַּבֵּי חַטָּאת הַבָּא לְכַפָּרָה, וּכְפִי הַפְּשָׁט נוּכַל לוֹמַר לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם (פסחים ל;), וְסַלְקָא דַּעְתָּךְ דַּוְקָא בְּקָדָשִׁים קַלִּים הַנֶּאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, שֶׁהַמַּאֲכָל מִתְעַכֵּב בַּקְּדֵרָה זְמַן רַב, עַל כֵּן הוּא בּוֹלֵעַ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין כִּי אִם לְיוֹם אֶחָד וְלַיְלָה אֶחָד, סַלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁבִּזְמַן מוּעָט כָּזֶה אֵינוֹ בּוֹלֵעַ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַף לִכְלִי חֶרֶס בִּשְׁטִיפָה, קָא מַשְׁמַע לָן.

וְעַל צַד הָרֶמֶז קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ, שֶׁטָּהֳרַת הַכֵּלִים יֵשׁ לָהֶם דִּמְיוֹן לְטָהֳרַת הַחוֹטֵא הַמַּקְרִיב חַטָּאת, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַכֵּלִים יֵשׁ מֵהֶם שֶׁבּוֹלְעִים הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְלֹא יוּכַל לָצֵאת עַל יְדֵי שְׁטִיפָה וְאֵין לָהֶם תַּקָּנָה כִּי אִם בִּשְׁבִירָה, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁאֵינָן בּוֹלְעִים הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְיֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה בִּשְׁטִיפָה, כָּךְ יֵשׁ לְךָ אָדָם חוֹטֵא שֶׁבּוֹלֵעַ הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְקָשֶׁה לוֹ לַעֲזוֹב הַהֶרְגֵּל וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה כִּי אִם בִּשְׁבִירַת לִבּוֹ, כִּי הוּא הַכְּלִי שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הָאִסּוּר; וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁאֵינוֹ בּוֹלֵעַ הַרְבֵּה וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה בְּכָל דְּהוּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו:): מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ שֶׁל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו ד): ״מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים״, וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ״. וּמִן חֵטְא לָשׁוֹן הָרָע יֻקַּח לְכָל חַטָּאת וּלְכָל עָוֹן, שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אֵין תַּקָּנָה לְעַם הָאָרֶץ כִּי אִם בִּשְׁבִירַת לִבּוֹ, הַכְּלִי שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הַחֵטְא, וּלְתַלְמִיד חָכָם יֵשׁ תַּקָּנָה בְּכָל חֵטְא עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְחֵטְא בְּנֵי עֵלִי יוֹכִיחַ שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה (ר״ה יח.).

עַל כֵּן כָּתְבָה הַתּוֹרָה דִּין הַכֵּלִים אֵצֶל הַחַטָּאת, לוֹמַר לְךָ שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵין זֶבַח וּמִנְחָה אָז טָהֳרַת הַחוֹטֵא כְּטָהֳרַת הַכֵּלִים, כִּי כָל עַם הָאָרֶץ נִמְשַׁל לִכְלִי חֶרֶס וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִירַת לִבּוֹ, וְכָל תַּלְמִיד חָכָם יֵשׁ לוֹ דִּין כְּלִי נְחוֹשֶׁת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּקָּנָה עַל יְדֵי מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה מִבַּיִת וּמִחוּץ, כָּךְ כָּל תַּלְמִיד חָכָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמַּיִם הַמְטַהֲרוֹ מִבַּיִת וּמִחוּץ, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה יִהְיֶה תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״ (שמות כה יא) כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, וְזֶה הַדָּבָר שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּל אָדָם דּוֹמֶה לִכְלִי מָה. וְיֵשׁ רְאָיָה מִמָּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נב:) לְמָה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ, כְּקִיתוֹן שֶׁל זָהָב, סִפֵּר עִמּוֹ דּוֹמֶה לִכְלִי כֶסֶף, נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לִכְלִי חֶרֶס כוּ׳. וְנִרְאֶה שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר (איכה ד ב): ״בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר״, הָיָה מְקוֹנֵן עַל אַנְשֵׁי הַסְּגֻלָּה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַזָּהָב וְלַכֶּתֶם וּלְאַבְנֵי קֹדֶשׁ, שֶׁהָיוּ מַרְבִּים סְעוּדוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, עַד שֶׁגָּרְמוּ גָּלוּת לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַמַּרְבֶּה סְעוּדָתוֹ בְּכָל מָקוֹם לְסוֹף מַחֲרִיב בֵּיתוֹ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם בְּפֶרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין (מט. עיי״ש): לְסוֹף גּוֹלֶה כוּ׳. וְעַל זֶה אָמַר ״תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת״, שֶׁהָיוּ מַרְבִּים סְעוּדָתָם בְּכָל מָקוֹם עִם עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאָמַר מִיָּד: ״בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים״, כִּדְאִיתָא (משלי כ טו) ״וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת״, ״הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז״, כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ נִמְשְׁלוּ לִכְלֵי זָהָב, וְעַל יְדֵי שֶׁתִּשְׁתַּפֵּכְנָה בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת, אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ, אוֹתָן הַשְּׁלֵמִים שֶׁנִּקְרְאוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר הַכֹּל, כִּי הַכֹּל נִבְרָא בְּיָד אַחַת, זוּלַת הַשְּׁלֵמִים נִבְרְאוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם (מדרש תהלים קלט כו), וְאֵיךְ יָרְדוּ מִמַּדְרֵגָה זוֹ אֶל דְּיוֹטָא תַּחְתּוֹנָה זוֹ.

וּבְהַצָּעָה זוֹ נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:): כָּל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם רָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד ל): ״וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ״, מְלַמֵּד שֶׁגָּעַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר לְקָבְרָם. וּמְנָא לֵיהּ לוֹמַר כֵּן, שֶׁמָּא אֵיזֶה עָוֹן אַחֵר גָּרַם לָהֶם שֶׁגָּעַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר. וְהִנֵּה בְּתִמְנַת סֶרַח פֵּרַשׁ רַשִׁ״י בִּתְמוּנַת חֶרֶס, דְּהַיְנוּ שֶׁמֶשׁ, וּבְשׁוֹפְטִים (ב ט) כְּתִיב ״חֶרֶס״ בִּמְקוֹם ״סֶרַח״. וְהִנֵּה עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַשִׁ״י נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ ״בְּתִמְנַת״ לְשׁוֹן בִּתְמוּנָה, אֲבָל ״חֶרֶס״ נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּלִי חֶרֶס, וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בוֹ דִּין תַּלְמִיד חָכָם לְהַסְפִּידוֹ כָּרָאוּי, אֶלָּא קְבָרוּהוּ בִּתְמוּנַת שְׁאָר עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּמְשַׁל לְחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי סִרְחוֹנוֹ וְדָפְיוֹ לְעוֹלָם, לְכָךְ גָּרַס בְּשׁוֹפְטִים ״חֶרֶס״ בִּמְקוֹם ״סֶרַח״, כִּי הַסֶּרַח דְּהַיְנוּ סִרְחוֹן מַעֲשָׂיו מַמְשִׁילוֹ לִכְלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ וְסִרְחוֹנוֹ כִּי אִם בִּשְׁבִירָה. וְאֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם לֹא כָּךְ הַמִּדָּה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יט.): אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם, כִּי וַדַּאי עָשָׂה תְשׁוּבָה, כִּי מִסְּתָמָא הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְהִיא כַּפָּרָתוֹ לְמָרֵק חֶטְאוֹ, וּמוֹרַק וְשֻׁטַּף מִבַּיִת וּמִחוּץ בְּמֵי הַתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁסְּתַם תַּלְמִיד חָכָם נִמְשַׁל לִכְלִי זָהָב שֶׁבְּקַל הוּא לְהַעֲבִיר מֵעָלָיו מְעַט אָבָק וְשֶׁמֶץ דּוֹפִי שֶׁעָלָיו, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁחָטָא וְהָלַךְ בַּעֲצַת הַנָּחָשׁ הִמְשִׁילוֹ לִכְלִי נְחוֹשֶׁת, כִּי הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וְעַל שֵׁם שֶׁהָיָה מִצְחוֹ נְחוּשָׁה לְהָעֵז בְּבוֹרְאוֹ, וּמוֹרַק וְשֻׁטַּף כָּאָמוּר. וּמִפָּסוּק זֶה אָנוּ לְמֵדִין גַּם הִלְכוֹת גִּעוּל הַכֵּלִים, שֶׁכְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ כָּךְ טָהֳרָתוֹ.