וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה הוא פתיחה לפרשה חדשה: ה׳ מדבר אל משה לאמור, כהקדמה לדיני הבאת קרבן השלמים ומתנות הכהונה הבאים בהמשך. זוהי לשון פתיחה רגילה בתורה, המסמנת מעבר מנושא לנושא ומציינת התחלה של דיבור חדש הנמסר למשה כדי שיאמרנו לישראל. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ״ומליל ה׳ עם משה למימר״, בלא להוסיף ביאור. עיקר עניינו של הפסוק לפתוח את הציווי הבא, שבו יתבארו דיני הבאת השלמים בידי הבעלים, תנופת החזה, ומתן שוק הימין לכהן, ולסמן את המעבר לפרשה שלאחריה.