וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

משה מקריב את בני אהרן, מלביש אותם כותנות, חוגר אותם אבנט וחובש להם מגבעות, כאשר ציווה ה׳. רש״י מבאר את המילה ״ויחבוש״ שהיא לשון קשירה. אבן עזרא מבאר שהכתוב חוזר ומזכיר ״ויקרב משה את בני אהרן״ פעם שנייה, בעבור שהדברים ארכו, או שהכוונה שכאשר הקריבם הלבישם. עוד מעיר אבן עזרא הערה דקדוקית שהמילה ״וילבישם״ יוצאת לשני פועלים. הפסוק מתאר את הלבשת בגדי הכהונה הפשוטים על בני אהרן, בשונה מבגדי הכהן הגדול שנתלבש בהם אהרן, ובכך משלים את הכנת כל הכהנים לעבודתם.