וַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת׃

משה מגיש את פר החטאת, ואהרן ובניו סומכים את ידיהם על ראשו. זהו הקרבן הראשון מקרבנות המילואים. חזקוני מדייק שדווקא עכשיו, כשהכתוב מפרט את מעשה ההקרבה, הוא קורא לפר בשם ״חטאת״, בעוד שלמעלה בפרשת תצוה, בשלב הציווי, לא נקרא הפר בשם חטאת. כלומר השם ״חטאת״ מתייחד לשלב המעשה. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק פותח את שלב הקרבת קרבנות המילואים בפועל, כשהסמיכה על ראש הפר היא הפעולה הראשונה, שבה אהרן ובניו מטילים את ידיהם על ראש הבהמה כהכנה לשחיטתה ולכפרה שתבוא בעקבותיה.