וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּ֠ן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃

משה שוחט את הפר, לוקח מדמו ונותן על קרנות המזבח באצבעו כדי לחטא ולטהר את המזבח, ואת שאר הדם יוצק אל יסוד המזבח לקדשו ולכפר עליו. רש״י מבאר ש״ויחטא את המזבח״ היינו שחיטאו וטיהרו מזרות, כדי שיוכל להיכנס לקדושה, ושקידשו בעבודה זו, ומעתה יוכלו לכפר עליו את כל הכפרות. אבן עזרא מוסיף בקצרה שכבר פירש את ענייני החיטוי והקידוש. הפסוק מתאר את חנוכת המזבח בדם החטאת, פעולה המכשירה אותו לתפקידו ככלי כפרה, ומדגיש שרק לאחר קידוש זה ראוי המזבח לשמש בעבודת הקרבנות.