וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

משה לוקח את החזה של איל המילואים ומניפו תנופה לפני ה׳, ומאיל המילואים היה החזה למנה למשה, כאשר ציווה ה׳. פסוק זה מתאר את חלקו של משה בקרבן: כשם שהחזה ניתן לכהן בשאר שלמים, כך בקרבן המילואים היה החזה מנתו של משה, ששימש בעבודה בימי המילואים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ומציין שלמשה היה החזה לחלק. עיקר עניינו של הפסוק לתאר את מנת משה מקרבן המילואים, החזה שהניף וקיבל לעצמו, ומדגיש שהדבר נעשה כפי שציווה ה׳. בכך מתברר שמשה עצמו שימש ככהן זמני בימי חינוך הכהונה, וקיבל את חלקו הראוי מן הקרבן.