משה לוקח משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ומזה על אהרן ועל בגדיו, ועל בניו ועל בגדיהם, ומקדש בכך את אהרן ובניו ואת בגדיהם. חזקוני מבאר שכאן, לאחר שהקטיר את חלבי האיל השני ואת השוק, לקח משה משמן המשחה ומן הדם והזה על הכהנים, ומעיר שבפרשת תצוה, בעניין הציווי, נזכר הדבר במקום אחר בסדר. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מתאר את שלב הקדשת הכהנים ובגדיהם על ידי הזאת תערובת של שמן המשחה ודם הקרבן, פעולה החותמת את קידושם ומחברת בין קדושת השמן לכוח הכפרה של הדם.
ויקח משה משמן המשחה חז״ק כאן משמע לאחר שהקטיר מן האיל השני החלב והאליה והיותרת והכליות ושוק הימין לקח משמן המשחה ומן הדם והזה על אהרן ועל בניו ובפרשת תצוה בענין הצווי מצינו למפרע.
