וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

את החלב, הכליות והיותרת מן הכבד של החטאת מקטיר אהרן על המזבח, כאשר ציווה ה׳ את משה. פסוק זה מתאר את הקטרת אימורי עגל החטאת על המזבח, לאחר עבודת הדם. אבן עזרא מבאר בקצרה שהכוונה לחלב המכסה ואשר על הקרב ועל הכליות. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. עיקר עניינו של הפסוק לתאר את השלמת עבודת החטאת בהעלאת החלקים הפנימיים והחלבים לגבוה על המזבח, כדרך הקטרת אימורי החטאת. הכתוב מדגיש שהכל נעשה כפי שציווה ה׳ את משה, בלא שינוי, ובכך מתבררת דבקותו של אהרן בסדר העבודה שנמסר לו, ביום הראשון לעבודתו הקבועה.