וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃

את העולה ממציאים בני אהרן אליו לנתחיה ואת הראש, והוא מקטיר על המזבח. פסוק זה ממשיך את עבודת העולה: לאחר זריקת הדם, מגישים הבנים לאהרן את נתחי העולה ואת הראש, והוא מעלה אותם על המזבח. רשב״ם מבאר ש״ויקטר על המזבח״ היינו ששם אותם על המזבח, וכשבאה אש של מעלה נקטרו, כלומר עצם ההנחה על המזבח נחשבת הקטרה, והשריפה בפועל נעשית באש היורדת מן השמים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מתאר את העלאת נתחי העולה על המזבח, כדרך העולה הנשרפת כליל, בסיוע בני אהרן המגישים לו את החלקים לפי הסדר.