וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃

אהרן רוחץ את הקרב ואת הכרעיים ומקטיר אותם על העולה המזבחה. פסוק זה חותם את עבודת העולה: לאחר הקטרת הנתחים והראש, רוחץ אהרן את הקרביים והכרעיים מלכלוכם ומעלה אותם על המזבח יחד עם שאר העולה. חזקוני מבאר בקצרה ש״על העולה״ פירושו עם העולה. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. עיקר עניינו של הפסוק להשלים את הקרבת עולת אהרן, שכולה עולה על המזבח, כולל הקרביים והכרעיים הנרחצים תחילה. בכך נסתיימה עבודת החטאת והעולה של אהרן עבור עצמו, והוא ממשיך לקרבנות הציבור, שהם עיקר עבודת היום למען כל העם.