וָאַ֣עַשׂ כֵּן֮ כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֒יתִי֒ כֵּ֠לַ֠י הוֹצֵ֜אתִי כִּכְלֵ֤י גוֹלָה֙ יוֹמָ֔ם וּבָעֶ֛רֶב חָתַֽרְתִּי־לִ֥י בַקִּ֖יר בְּיָ֑ד בָּעֲלָטָ֥ה הוֹצֵ֛אתִי עַל־כָּתֵ֥ף נָשָׂ֖אתִי לְעֵינֵיהֶֽם׃ {פ}

וַעֲבָדִית כֵּן כְּמָא דְאִתְפַקֵדִית מָנֵי אַפְקֵית כְּמָנֵי גָלוּתָא בִּימָם וּבְרַמְשָׁא אִתְחַתְּרֵית לִי בְּכִתְלָא בְּיַד בְּקִבְלָא נַפְקֵית עַל כַּתְפָא נְטָלֵית לְעֵינֵיהוֹן:

ככלי גולה. בענין דרך הוצאת כלי גולה:

יומם. בעצם היום:

ביד. עם ידי חתרתי בקיר לצרכי לצאת דרך בו:

ואעש כן כלי הוצאתי ספר העקר של הוצאת הכלים שמורה על גלות הג' כי שני הגליות הראשונים שעליהם רמז במ"ש שני פעמים וגלה יומם, וגלית ממקומך, כבר היו, ובערב שאחר שגלה יומם מן העיר שב כמתגנב בערב אל העיר וברח לצד האחר דרך מחתרת, וספר שעשה את המחתרת ביד בל ישמע קול מקבות וכלי ברזל: