וְכִלֵּיתִ֤י אֶת־חֲמָתִי֙ בַּקִּ֔יר וּבַטָּחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵ֑ל וְאֹמַ֤ר לָכֶם֙ אֵ֣ין הַקִּ֔יר וְאֵ֖ין הַטָּחִ֥ים אֹתֽוֹ׃

וְיָחוּל רוּגְזִי בְּקַרְתָּא וּבִנְבִיֵי שִׁקְרָא דְאִתְנַבִּיאוּ בָּהּ נְבוּאַן דִשְׁקַר וְיִתְאַמַר לְכוֹן לֵית קַרְתָּא וְלֵית נְבִיֵי שִׁקְרָא:

וכליתי. אשלים את חמתי בקיר ר״ל אבטל את כל דברי הנבואה:

ובטחים. ר״ל בהנביאים המייפים נבואת השקר במליצ׳ נאותה ומזויפת:

ואומר לכם. אז אומר לכם אין הקיר ר״ל הנה לא נתקיימה הנבואה ואין תקומה אל הטחים אותו הם הנביאים ההם כי אז יכלו גם המה:

וכליתי. ענין השלמה:

וכליתי מודיע כי אחרית החמה אכלה רק בקיר ובטחים תפל, שהוא בירושלים ובנביאי שקר שבה לא בכלל ישראל: