וְקָרַעְתִּ֞י אֶת־מִסְפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִצַּלְתִּ֤י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וְלֹא־יִהְי֥וּ ע֛וֹד בְּיֶדְכֶ֖ן לִמְצוּדָ֑ה וִידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

וְאַפְסֵיק יַת פַּת כּוּמָרֵיכוֹן וַאֲשֵׁיזֵיב יַת עַמִי מִיֶדְכוֹן וְלָא יִתְמַסְרוּן עוֹד בְּיֶדְכוֹן לְאִשְׁתֵּיצָאָה וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

וקרעתי וגו׳. ר״ל גם התחבולה של המטפחות תתבטל כאלו אקרעם והיו כלא היו:

והצלתי וגו׳. לבל יהיו נלכדים בידכן להכשילם בעון הקסם ולתוספת ביאור אמר ולא יהיו עוד בידכן להיות נצודים:

כי אני ה׳. שהכל בידי:

למצדה. מל׳ צדיה ולכידה:

וקרעתי, ונגד מספחות הראש אקרע מספחתיכם, והצלתי את עמי שלא תטעו אותם באמונות כוזבות, וידעתן כי אני ה' ותכירו אלהותי: