יַ֣עַן הַכְא֤וֹת לֵב־צַדִּיק֙ שֶׁ֔קֶר וַאֲנִ֖י לֹ֣א הִכְאַבְתִּ֑יו וּלְחַזֵּק֙ יְדֵ֣י רָשָׁ֔ע לְבִלְתִּי־שׁ֛וּב מִדַּרְכּ֥וֹ הָרָ֖ע לְהַחֲיֹתֽוֹ׃

חֲלַף דְאַכְהֵיתֵן לֵב זַכַּאי לִמֶהֱוֵי שְׁקַר וּמִן קֳדָם מֵימְרִי לָא אִתְבְּהִי וּלְתַקָפָא יְדֵי רַשִׁיעָא בְּדִיל דְלָא לְמֵיתָב מֵאוֹרְחֵיהּ בִּישְׁתָא לְקַיָמוּתֵיהּ:

יען. בעבור שהיו משברות לב צדיק לצערו באמרי שקר שאמרו לו מות תמות:

ואני. אבל אני לא הכאבתי לבו כי לא גזרתי עליו המיתה:

ולחזק. והיו עוסקות לחזק ידי רשע להבטיחו על השלום והיה זה סבה לבלתי ישוב מדרכו הרע להשיג החיים ע״י התשובה וא״כ עשו רעה גם לצדיק גם לרשע:

הכאות. ענין שבירה כמו ונכאה לבב (תהלים קט):

הכאבתיו. מל׳ מכאוב וחלי:

יען חוץ מזה יען שתכאו לב צדיק בשקר שתפחידו אות בקסמיכם שתבא עליו רעה הגם שאני לא הכאבתיו ואת ידי הרשע תחזקו שתנבאו עליו טובות: