לָכֵ֗ן שָׁ֚וְא לֹ֣א תֶחֱזֶ֔ינָה וְקֶ֖סֶם לֹא־תִקְסַ֣מְנָה ע֑וֹד וְהִצַּלְתִּ֤י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וִידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

בְּכֵן שְׁקַר לָא תִתְנַבְּאוּן וְאוּלְפַן לָא תֵילְפוּן עוֹד וַאֲשֵׁיזִיב יַת עַמִי מִיֶדְכוֹן וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

לא תחזינה. לא תנבאו עוד שוא:

וקסם וגו׳. מוסב על שוא לומר וקסם שוא לא תקסמנה:

והצלתי וגו׳. לבל יהיו נלכדים בידכן:

כי אני ה׳. שהכל בידי:

לכן שוא לא תחזינה כי אכלה אתכם: