לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה כַּאֲשֶׁ֤ר עֵץ־הַגֶּ֙פֶן֙ בְּעֵ֣ץ הַיַּ֔עַר אֲשֶׁר־נְתַתִּ֥יו לָאֵ֖שׁ לְאׇכְלָ֑ה כֵּ֣ן נָתַ֔תִּי אֶת־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים כְּמָא דְאִילָן גוּפְנָא בַּאֲעֵי חוּרְשָׁא דִמְסַרְתֵּיהּ לְאֶשְׁתָּא לְאִשְׁתֵּיצָאָהּ כֵּן מְסָרֵית יַת יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם:

לכן. ר״ל הואיל ואמרתי שכ״ש הוא שאין עץ כזה ראוי למלאכה לכן כה אמר ה׳ כמו עץ הגפן הזה האכול באש כן אתן את יושבי ירושלים שלא יצלחו עוד לשום דבר כי כן דומים הם להעץ הזה כי גם שני קצותיו אכלה האש כי כבר גלו אותם שבעבר הירדן ומלכות אפרים שבארץ ישראל וגם הם נחרו מהאש כי הרבה מהם גלו עם יהויקים ויכניה ואם כשהיו עדיין בתוקפם שלא גלה מי מהם בחזקתי עליהם האויב וגלו ומכ״ש עתה שנשארו מעט מהרבה: