וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בָּהֶ֔ם מֵהָאֵ֣שׁ יָצָ֔אוּ וְהָאֵ֖שׁ תֹּאכְלֵ֑ם וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בְּשׂוּמִ֥י אֶת־פָּנַ֖י בָּהֶֽם׃

וְאֶתֵּן יַת פּוּרְעֲנוּתִי בְּהוֹן עַל פִּתְגָמַי אוֹרַיְתָא דִיהִיבִין מִגוֹ אֶשְׁתָּא עֲבַרוּ וְעַמְמַיָא דִתְקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא יְשֵׁיצִינוּן וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד יָחוּל רוּגְזִי בְּהוֹן:

מהאש יצאו. ר״ל עם כי בעת שצר עליהם מלך אשור אחר שכבש את שומרון היו אז נצולים מיד המכלה כל העובדי כוכבים כדבר הנאכל באש אולם עתה בבוא נ״נ המכלה גם הוא את העובדי כוכבים כאש הוא יאכל וישחית גם אותה:

בשומי. כשאשים כעסי בהם אז ידעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול:

פני. ענין כעס כמו ונתתי פני (לעיל יד):