וַתִּזְנִ֧י אֶל־בְּנֵי־מִצְרַ֛יִם שְׁכֵנַ֖יִךְ גִּדְלֵ֣י בָשָׂ֑ר וַתַּרְבִּ֥י אֶת־תַּזְנֻתֵ֖ךְ לְהַכְעִיסֵֽנִי׃

וּטְעֵית בָּתַר בְּנֵי מִצְרַיִם קְרִיבַיִךְ מְסַרְבְּלֵי בְּסַר וְאַסְגֵית יַת טַעֲוָתַיִךְ לְאַרְגָזָא קֳדָמַי:

ותזני. זנית עם בני מצרים הקרובים לארצך על כי המה גדלי בשר גדלי אברי המשגל וכן נאמר בהם אשר בשר חמורים בשרם (לקמן כג) כי כן דרך אשה זונה התאוות להבעל לגדלי בשר ר״ל עבדתם פסילי מצרים:

להכעיסני. ר״ל מרבה היית בזנות עד שא״א שתהיה הכל לתאבון כ״א הכוונה היתה להכעיסני ויאמר כן על כל העכו״ם:

אל בני מצרים. את בני מצרים:

שכניך. מלשון שכן:

בשר. כן יקרא אבר התשמיש וכן רר בשרו (ויקרא טו):

ותזני, אז הוספת לזנות אל בני מצרים גדלי בשר כינוי לאבר התשמיש, וגם הרבית את תזנותיך להכעיסני שהתחילו לעבוד ע"ז להכעיס את ה', וזה ספור מה שהלכו אז למצרים לעזרה וכ"ז היה בימי אחז כמ"ש (ישעיה סי' ל' וסי' ל"א):