וְהִנֵּ֨ה נָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֶגְרַ֖ע חֻקֵּ֑ךְ וָאֶתְּנֵ֞ךְ בְּנֶ֤פֶשׁ שֹׂנְאוֹתַ֙יִךְ֙ בְּנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים הַנִּכְלָמ֖וֹת מִדַּרְכֵּ֥ךְ זִמָּֽה׃

וְהָא אֲרֵימִית יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלָךְ וּמְנָעֵית טוּבִיךְ וְאֶמְסְרִינִיךְ בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבִיךְ כַּפְרָנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי דְאִלוּ שַׁלְחֵית לְוַתְהוֹן נְבִיַי אִתְכְּנָעוּ וְאַתְּ לָא תַּבְתְּ מֵאוֹרְחִיךְ דְעֵיצַת חֶטְאִין:

נטיתי ידי. להכות בך:

ואגרע. חסרתי ממך חוק המזון שקבעתי לך ומסרתי אותך ברצון שונאיך לעשות בך רצונם והשונאים היו בנות פלשתים אשר המה נכלמות ומתביישו׳ מדרכך דרך זמה כי כן דרך נשים צנועות שהנה מתביישות כשרואות הפלגת הפקר הזונות וכאומר והנה בנות פלשתים הנם טובות וכשרות ממך ר״ל חסרתי מישראל רוב הטובה שהשפעתי להם מאז ומסרתיך ביד פלשתים הטובים ממך במעשיהם:

ואגרע. מל׳ גרעון וחסרון:

חקיך. ר״ל מזון קבוע וכן ואכלו את חוקם (בראשית מז):

בנפש. ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (שם כג):

הנכלמות. מל׳ כלימה ובושה:

זמה. ענינו גנות ורשע כמו כי זמה עשו (הושע י):

והנה נטיתי ידי עליך כי אז הכהו מכה אחר מכה כמ"ש בדה"ב (סימן כ"ח), ולבסוף פשטו פלשתים בערי השפלה והנגב ליהודה וישבו שם, וז"ש ואגרע חקך, שלקח מהם ערים בא"י, ואתנך בנפש שנאתיך בנות פלשתים שהם היו תמיד שונאים לישראל, והם הנכלמות מדרכך זימה, שהם לא הרעו מעשיהם כ"כ כמו ישראל: