חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה אִם־עָֽשְׂתָה֙ סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֔ךְ הִ֖יא וּבְנוֹתֶ֑יהָ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ית אַ֖תְּ וּבְנוֹתָֽיִךְ׃

קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִם עַבְדַת סְדוֹם אֲחָתִיךְ הִיא וְכַפְרָנָהָא כְּמָא דַעֲבַדְתְּ אַתְּ וְכַפְרָנָיִךְ:

אם עשתה וגו׳. כ״כ מהתועבות:

חי אני נאום ה' אם עשתה סדם, ר"ל כי סדום לא היו ראוים לעונש על ע"ז, כי המה לא קבלו דת אלהי ולא היה בידם עקרי האמונה, וכמ"ש אשר חלק ה' לכל העמים, כי הם היו תחת מערכת השמים ואין ראוים לעונש על ע"ז ועל מצות שבין אדם למקום, רק: