רִבְבַת כְּצִימְחֵי חַקְלָא יְהַבְתִּיכוֹן וּסְגֵיתוּן וּתְקֵיפְתּוּן וַהֲוֵיתוּן לְזַרְעִין וּלְשִׁבְטִין וּכְעוֹבָדֵי אֲבָהַתְכוֹן תַּקָנַיָא עִידַן פּוּרְקַן כְּנִישַׁתְכוֹן מְטָא אֲרֵי אַתּוּן מְשַׁעְבְּדִין וּמְעַנָן:
רבבה. החומל הזה הבטיחם שתהיה לרבבה להרבות בנים ובנות כצמח השדה ר״ל המקום הפרם והרבם במצרים כמ״ש ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א׳:ז׳):
ותרבי. בהיותך ע״פ השדה היית מגודלת ומאומנת ותגדלי בקומה ובאת לזמן הראוי להתקשט בקשוטים יפים הם ימי הנערות:
שדים נכונו. השדים שלך היו גדולים כל צרכן ושער במקום בית הערוה היה מצמיח והם סימני נערות:
ואת ערום ועריה. ועוד היית ערומה מבלי כסות כעת שנולדה ר״ל שהיו מרובים באוכלוסין וגדולים בכח ובא זמן הגאולה אבל היו ערומים מבלי זכות ומע״ט:
רבבה. ר״ל הרבה רבבות ורבוא הוא עשרת אלפים:
ותרבי. ענין גדול ואמון כמו רבתה גוריה (לקמן יט):
בעדי עדיים. ענין קשוט כמו ותעד נזמה (הושע ב׳:ט״ו) ור״ל בהטוב והיפה שבעדיים ודוגמתו מלך מלכים (לקמן כו):
נכונו. מל׳ הכנה ר״ל מתוקן כל צרכן בענין הגדול:
ערום. הוא המחוסר המלבוש:
ועריה. מגולה כמו מקורה הערה (ויקרא כ):
רבבה, ובמשל הזה שמצא אותה בשדה מדמה אותה שתהיה רבבה כצמח השדה, וכן היה שרבתה בריבוי וגדלה עד שהגיע עת הפרח שאז יבואו הצמחים בעדיים, פרחים יפים וציצים מקושטים אשר יקשטו זרעם בם, ומה היו העדיים, מפרש שדים נכנו ושערך צמח שזה זמן הפרח אצל האשה וצבי עדיה, רק שהיתה ערום ועריה ר"ל ערותה מגולה ובנמשל שה' השגיח שיפרו וירבו כמ"ש כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ, עד שהגיע עת התור וזמן הגאולה והיו שדים נכונו שהם משה ואהרן כמ"ש חז"ל שהם השדים המוכנים להניק דבש וחלב, רק שהם היו עדין ערומים שלא היה בידם תורה ומצות וזכיות שהם הבגדים המליציים בגדי הנפש:
