וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה וַתִּֽהְיִי־לִֽי׃

וְאִתְגְלֵיתִי עַל מֹשֶׁה בְּאַסְנָא אֲרֵי גְלֵי קֳדָמָי אֲרֵי מְטָא זְמַן פּוּרְקָנֵיכוֹן וְאַגְנֵית בְּמֵימְרִי עֲלֵיכוֹן וְאַעֲדֵיתִי חוֹבֵיכוֹן וְקַיֵמִית בְּמֵימְרִי לְמִפְרַק יַתְכוֹן כְּמָא דְקַיֵמֵית לַאֲבָהָתְכוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְמֶהֱוֵיכוֹן עַם מְשַׁמֵשׁ קֳדָמַי:

ואעבור. ואז עברתי עליך וראיתי שכבר את בעת הראוי להראות לך אהבה וידידות ר״ל לקחת אותך לאשה:

ואפרוש. ופרשתי עליך כנף בגדי לחסות בצילי והוא ענין נשואין וכן ופרשת כנפיך (רות ג׳):

ואכסה ערותך. לבל תהיה ערומה בגלוי ערוה:

ואשבע לך. שלא אבגוד בך:

ואבוא. כרתי עמך ברית על זאת:

ותהיי לי. ר״ל והנה כן היה כי היית לי לאשה ר״ל בעת בוא זמן הגאולה לקחתיך ממצריך לחסות בצילי ועשיתי עמך נפלאות כאלו היית ראויה להם ונתתי לך התורה ונשבעתי לך וכרתי עמך ברית להיות לי לעם וכן היית עמי:

דודים. ענין אהבה וחיבה:

כנפי. הוא שולי הבגד:

ואעבר עליך, אז עבר הדוד שנית, וראה שהגיע עתה עת דדים, שראה שהגיע עת הגאולה ויפרש כנפיו עליה, והמליצה כמו ופרשת כנפיך על אמתך היינו שיחד אותם לשמו כמ"ש בני בכורי ישראל, ואכסה ערותך ע"י מצות מילה שנתן להם, ואשבע לך ואבוא בברית אתך, כמ"ש ואזכור את בריתי, ותהיי לי, כמו שכתוב ולקחתי אתכם לי לעם: