בַּנֶּ֣שֶׁךְ לֹֽא־יִתֵּ֗ן וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א יִקָּ֔ח מֵעָ֖וֶל יָשִׁ֣יב יָד֑וֹ מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ יַעֲשֶׂ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִֽישׁ׃

בְּחִבּוּלְיָא לָא יְהַב וְרִבִּיתָא לָא נְסִיב מִשִׁקְרָא אֲתֵיב יְדֵהּ דִין דִקְשׁוֹט עֲבֵיד בֵּין גְבַר לִגְבַר:

לא יתן. לא הלוה למי על נשך:

לא יקח. בעת התשלומין לא לקח תרבית ואף אם הלוה נתן מעצמו (ואף שזהו אבק רבית ומדרבנן רמוזה היא במקרא):

מעול ישיב ידו. עתה אמר דרך כלל שלא עשה עול והם הדברים שאסרה התורה:

משפט אמת. עתה מפרש הטובה שעשה ואמר שעשה משפט אמת בין איש לאיש ולא הטה המשפט:

בנשך. ותרבית שניהם ענין רבית אבל לשון נשך נאמר בכסף ותרבית באוכל כמ״ש את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כ״ה:ל״ז):