וְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד׃

וֶאֱנַשׁ לָא אוֹנֵי מַשְׁכּוֹן דְחוֹבְתָא אֲתֵיב גְזֵילָא לָא גְזַל מִלְחַמְמֵיהּ לְכָפְנָא יְהֵב וְעַרְטִילָאָה כַּסֵי מִכְּסוּתֵיהּ:

לא יונה. לעשוק ולקחת מה משלו:

חבולתו חוב. כאשר חבל שלמת רעהו בחובו השיב לו כבוא השמש ולא עבר על מצות התורה:

לחמו לרעב יתן. ולא עבר על מה שאמרה התורה ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון (דברים טו):

ועירום. מי שהלך ערום מבלי לבוש כסהו בבגד משלו:

יונה. מלשון אונאה ועניינו קחת ההון כמו העיר היונה (צפניה ג):

חבולתו. ענין משכון כמו אם חבל תחבל שלמת רעך (שמות כ״ב:כ״ה):

ואיש לא יונה (מפרש משפט בין אדם לחברו):