וַיְהִ֣י ׀ בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ית בַּחֲמִשִׁי֙ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֔דֶשׁ בָּ֧אוּ אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לִדְרֹ֣שׁ אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיֵּשְׁב֖וּ לְפָנָֽי׃ {ס}

לדרוש את ה'. על צרכיהם ואם אינו שומע לנו גם אנו לא נענש על עבירות שבידנו שהרי כבר מכרנו ואין לו עלינו כלום עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום ומסוף הענין אתה למד מתשובה שהשיבם והעולה על רוחכם וגו' (לקמן ל"ב):

וַהֲוָה בְשַׁתָּא שְׁבִיעֲתָא בְּחַמְשָׁא בְּעַסְרָא לְיַרְחָא אֲמַר נְבִיָא אֲתוֹ גַבְרִין מִסָבֵי יִשְׂרָאֵל לְמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וִיתִיבוּ קֳדָמַי:

בשנה השביעית. לגלות המלך יהויכין:

בחמישי. בחדש החמישי:

לדרוש את ה׳. ר״ל להתפלל לפניו ולהתחנן לו על ירושלים שלא תחרב:

וישבו לפני. התעכבו לפני:

בשנה השביעית בחמשי בעשור לחדש, כתב הרי"א י"א שנה גלה יהויכין לפני חורבן הבית, ובתחלת השנה החמישית לגלותו ראה המראה הראשונה, ומשם והלאה עד החורבן ראה בכל שנה מראה אחת, והגם שבאו בה נבואות אחרות עכ"פ בתחלת השנה היה רואה נבואה אחת, ובשנה השביעית סבב ה' שבאו הזקנים והיו בעשירי בחדש החמישי שביום ההוא עתיד הבית ליחרב, והדרישה היה להתפלל על הבית שלא יחרב, וה' ענהו שלא יקבל תפלתם ולא ידרש להם, ובסדר עולם אמרו שהיו חמו"ע, ולמ"ש בסי' י"ד היו זקנים רשעים כי הצדיקים נקראים זקני יהודה, וכן פירשתי לפי הפשט: