כִּ֣י בְהַר־קׇדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר ׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כׇּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה בָּאָ֑רֶץ שָׁ֣ם אֶרְצֵ֔ם וְשָׁ֞ם אֶדְר֣וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְאֶת־רֵאשִׁ֛ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ֖ם בְּכׇל־קׇדְשֵׁיכֶֽם׃

אֲרֵי בְטוּר קוּדְשִׁי בְּטוּר קוּדְשָׁא דְיִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים תַּמָן יִפְלְחוּן קֳדָמַי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כּוּלְהוֹן בְּאַרְעָא חַיַיָא תַּמָן יִתְקַבֵּל קוּרְבָּנֵיהוֹן בִּפְרִיעַ וְתַמָן אֶתְבַּע יַת אַפְרָשׁוּתְכוֹן וְיַת רֵישׁ אַצְוָתְכוֹן בְּכָל קוּדְשֵׁיכוֹן:

כי בהר וגו׳. אלא בהר קדשי וחוזר ומפרש בהר הרמה של ישראל הוא מקום המקדש שם יעבדוני כל בית ישראל כולם הבאים בארץ ר״ל הצדיקים המחזיקים בדת אלהים הבאים בארץ בימי המשיח:

שם ארצם. שם אקבל קרבנותיהם ברצון ושם אדרוש לשאול את תרומותיכם ואת מיטב מתנותיכם הראוי לי בכל קדשיכם והם קדשי המזבח הנתון לאישים:

ארצם. מלשון רצון:

ראשית. ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (ירמיה מט):

משאותיכם. ענין תשורה ודורון כמו ארוחה ומשאת (שם מ):

כי בהר קדשי ר"ל המתנות שאתם נותנים לי אינם רצוים לפני אחר שאתם עע"ז, אבל יבא עת שיהיו רצוים לפני, והוא בעת ההגאולה שיהיה בהר קדשי בהר מרום ישראל, כמ"ש נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, שמה יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ, ר"ל אז יהיה ג' הבדלים לטובה, עתה אין עובדים כולה, ר"ל כל העבודה, כי משתפים עבודתי עם עבודת נכר, ושם יעבדוני כלה, ר"ל כל העבודה יהיה לשמי, ב. עתה רק מקצתם עובדים אותי, ושם יעבדוני כל בית ישראל ג. עתה עובדים בח"ל שהמקום אינו מוכן לקדושה ושם יעבדוני בארץ ולכן שם ארצם, ר"ל שארצה בם בעצמם, ועי"ז שם אדרוש את תרומתיכם, ואת ראשית משאותיכם היינו בכור וחלה ובכורים, בכל קדשיכם ויתר הקדשים, [בפרט שהתרומות ומעשרות בחו"ל רק מדבריהם, וחז"ל אמרו שרמז זה במ"ש וגם אני נתתי לכם חקים לא טובים]: