וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

וַאֲמָרֵית לְהוֹן גְבַר יַת שִׁקוּצוֹהִי אַרְחִיקוּ מִקֳבֵיל עֵינוֹהִי וּבְפוּלְחַן טַעֲוַת מִצְרָאֵי לָא תִּסְתַּאֲבוּן אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן:

ואומר אליהם. ע״י אהרן אמרתי אליהם כל איש ואיש השליכו השקץ והתעוב שעיניו מראות לו כי העין הוא סרסור לעבירה:

ובגלולי. בעכו״ם של מצרים אל תטמאו ללכת אחריהם:

אני ה׳ אלהיכם. כאומר ואיך א״כ תחליפו אותי בעכו״ם:

שקוצי. מלשון שקוץ ותעוב:

ואמר אליהם, אבל התנה עמהם שמעתה הם קדושים לאלהיהם ואינם ככל העכו"ם וצריכים להתקדש בין במעשים, שעז"א איש שקוצי עיניו השליכו, שהם עניני ע"ז שהיו להמשך אחר הזנות שמיוחס אל העינים, ובגלולי מצרים אל תטמאו שהם עניני ע"ז שהיו לעבודה ולהאמין בשוא והבל, (כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם אשר אתם זונים זו זנות) וכ"ז יען אשר אני ה' אלהיכם והייתם קדושים כי קדוש אני: