וְסָרִיבוּ עַל מֵימְרִי וְלָא אָבוּ לְקַבָּלָא לִנְבִיֵי גְבַר יַת שִׁקוּצֵי עֵינֵיהוֹן לָא אַרְחִיקוּ וְיַת פּוּלְחַן טַעֲוַת מִצְרָאֵי לָא שְׁבָקוּ וַאֲמָרֵית לְמִשְׁפַּךְ חֵימְתִי עֲלֵיהוֹן דְיָחוּל רוּגְזִי בְּהוֹן בְּגוֹ אַרְעָא דְמִצְרָיִם:
וימרו בי. בעודם במצרים מרו בה׳:
ואומר. בעבור זה חשבתי לשפוך עליהם חמתי ולהשליך בהם חרון אפי:
וימרו. מלשון מרי ומרד:
ולא אבו. ולא רצו כמו לא אבה יבמי (דברי׳ כה):
לכלות. ענין השלמה:
וימרו בי לעשות מה שציויתם שלא לעשות, ולא אבו לשמע שלא עשו מה שציויתים לעשות, את שקוצי עיניהם לא השליכו שהשקוצים מורים על מעשים רעים של זנות שעושים בפועל וצריך להשליכם, לא השליכו, ואת גלולי מצרים שמורים על המינות וצריך לעזוב דרך הזה, לא עזבו, ואמר לשפך חמתי עליהם, וע"י החמה הפנימית אכלה אפי החיצון בם, כי כשיהיה האף והעונש ע"י החמה הפנימית יעשה כליון חרוץ שזה ההבדל בין אף וחמה:
