וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַעֲבָדֵית בְּדִיל שְׁמִי בְּדִיל דְלָא יִתְחַל לְעֵינֵי עַמְמַיָא דִי אִינוּן בֵּינֵיהוֹן דְאִתְגְלֵיתִי לְמִפְרַקְהוֹן לְעֵינֵיהוֹן לְאַפָּקוּתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

ואעש. אבל עשיתי למען שמי לבל יחולל לעיני המצרים:

אשר נודעתי. אשר הייתי נודע לישראל ע״י אהרן שהיה מודיעם בנבואה לעיני מצרים שאגאלם משם ואם היו כלים במצרים היה חלול ה׳ באמרם מבלי יכולת ה׳ להוציאם אבדם וכלם:

החל. מל׳ חלול:

ואעש למען שמי, הגם שהם היו ראויים לעשותם כלה, חסתי על כבוד שמי לבל יתחלל, ולכן ואוציאם מארץ מצרים ואביאם אל המדבר ששם אורה להם חוקי ה' ומצותיו ושם ראו השכינה והנסים המתמידים: