עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ׃

עֶרְיַת אַבָּא גַלִיאוּ בִּיךְ אִתָּא טוּמְאָה עֵנִיאוּ בִיךְ:

ערות אב וגו׳. ר״ל נאפו עם אשת אביהם:

טמאת הנדה. ר״ל הנד׳ בטומאתה אנסו למשכב הזנות:

ענו. רצה לומר אנסו ולכן תחשב לה לענוי:

ערות וחושב מיני העריות שרובם עברו המלכים כמ"ש על אמון ועל יהויקים שבבא על אמו וז"ש ערות אב גלה בך בלשון יחיד: