וַתּ֖וֹסֶף אֶל־תַּזְנוּתֶ֑יהָ וַתֵּ֗רֶא אַנְשֵׁי֙ מְחֻקֶּ֣ה עַל־הַקִּ֔יר צַלְמֵ֣י (כשדיים) [כַשְׂדִּ֔ים] חֲקֻקִ֖ים בַּשָּׁשַֽׁר׃

וְאוֹסִיפַת עַל טַעֲוָתָהּ וַחֲזַת גַבְרִין מְצַיְרִין עַל כָּתְלָא צַלְמֵי כַסְדָאֵי מְצַיְרִין בְּסַמְמָנַיָא:

ותוסף. עוד הוסיפה על תזנותיה לחשוק למי שלא ראתה בעיניה ורק כשראתה אנשים חקוקים על הקיר צלמי אנשי כשדים מצויירים בצבע הששר:

אנשי. כמו אנשים:

מחוקה. מל׳ חקיקה וציור:

הקיר. הכותל:

צלמי. דמות וצורה:

בששר. שם מין צבע חשוב וכן ומשוח בששר (ירמיה כב):

ותוסף, אח"כ בטלה מלכות אשור, ונבוכדנצר בשנה הראשונה למלכו כבש את נינוה ונעשה ראש למלכות אשור והושיב את כסא אשור בבבל, והיא לא הכירה עדיין את הכשדים, רק שראתה צורתם על הקיר והיה להם סימן שהיא צורתם, א. מצד החקיקה, ועז"א מחקה על הקיר, ב. מצד המלאכה, שהיו צלמי כשדים, שהיו עשויים כפי המלאכה שנהגו בכשדים, ג. מצד שהיו חקקים בששר שהיא צבע שהכשדים לבדם היו מושחים בו, וכן הכירו בם מצד צורת האנשים שהיו חגורי אזור במתניהם, שבני בבל היו חוגרים בחוזק כמ"ש (שבת דף י') הני חברין בבלאי וכו' כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה, וסרוחי טבולים בראשיהם כובעים ארוכים, והיו מראה שלישים וגבורים וזה היה דמות בני בבל אשר כשדים ארץ מולדתם כי הנכרים שהיו בבבל לא היו הולכים במלבושים כאלה רק בני בבל שנולדו בארץ כשדים: