כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַ֚עַן מַחְאֲךָ֣ יָ֔ד וְרַקְעֲךָ֖ בְּרָ֑גֶל וַתִּשְׂמַ֤ח בְּכׇל־שָֽׁאטְךָ֙ בְּנֶ֔פֶשׁ אֶל־אַדְמַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דִטְפַחְתָּא בִידָךְ וּרְפַסְתָּא בְרִגְלָךְ וַחֲדִיתָא בְּכָל צִפּוּחַ נְפַשׁ עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:

מחאך יד. בעבור שהכית כפך זה לזה בדרך שמחה:

ורקעך ברגל. בעטת ברגל בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ וגם הוא ענין שמחה ועם כי אמר למעלה הכה בכפך ורקע ברגלך (לעיל ו) על ענין צער ואבל הנה יש דברים שעושים לאבלות ולשמחה ואין עניינם שוה וכמו שמביאים חלילים למת ולכלם:

ותשמח בכל שאטך בנפש. שמחת בכל הבזיון שלך שבזית בנפשך את אדמת ישראל:

מחאך. ענין הכאת כף אל כף דרך שמחה וכן ימחאו כף (ישעיה נה):

ורקעך. ענין שטיחה ורדוד כמו כסף מרוקע (ירמיה י):

שאטך. ענין בזיון כמו השאטים אותם (לקמן כח):

כי כה אמר ה' עתה יעד להם עונש אחר נגד השמחה שהיה להם גם אחר החורבן עד שהראו השמחה בפועל ע"י ריקוד, כי שמחו אל אדמת ישראל, כי בני עמון התישבו אחר החורבן על אדמת ישראל, כמ"ש (ירמיה י"ט) מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב, (ובעמוס א׳:י״ג) על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם, וז"ש יען מחאך יד וכו':