וְהוֹלַכְתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם אָדָ֜ם אֶת־עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וִירֵשׁ֔וּךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְנַחֲלָ֑ה וְלֹא־תוֹסִ֥ף ע֖וֹד לְשַׁכְּלָֽם׃ {ס}

וְאַסְגֵי עֲלֵיכוֹן אֱנָשָׁא יַת עַמִי יִשְׂרָאֵל וְיַחְסְנוּנָךְ וּתְהֵי לְהוֹן לְאַחְסָנָא וְלָא תוֹסִיף עוֹד לְתַכְּלוּתְהוֹן:

והולכתי עליכם. כאלו יאמר על ההרים מעתה אוליך עליכם אדם וחוזר ומפר׳ את עמי ישראל והם ירשוך:

לשכלם. להיום אבודים וגרושים ממך:

וירשוך. מל׳ ירושה:

לשכלם. ענין מיתה ואבדון כמו והארץ משכלת (מ״ב ב):

והולכתי, מפרש שלעתיד הולכתי עליכם אדם, לא יהיה כמו בבית שני ששבו מעצמם, ולא שבו כולם כי אז אוליך אני אותם ואוציאם ואביאם לא"י, ויהיו את עמי ישראל שכבר יהיו עמי ע"י השגחתי עליהם, ואז וירשוך והיית להם לנחלה שנחלה היא ירושה עולמית, כי לא תוסיף עוד לשכלם: