מִיוֹמִין סַגִיאִין תְּמַנִי מַשִׁרְיָתָךְ בְּסוֹף שְׁנַיָא תְהַךְ עַל אַרְעָא דְתָבוּ עֲלָה מְקַטְלֵי חַרְבָּא דְאִתְכְּנָשׁוּ מֵעַמְמִין סַגִיאִין עַל טוּרֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַהֲווֹ לְחָרְבָא תְּדִירָא וְאִינוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא אִתְגְלִיאוּ וִיתִיבוּ לְרוֹחֲצָן כּוּלְהוֹן:
מימים רבים תפקד. תהיה נזכר להפרע ממך על מה שעשית מימים רבים והוא כי המה עזרו אל האויב הבא על ישראל:
באחרית השנים. בסוף השנים תבוא אל ארץ אשר שבו יושביה להתיישב בה ממקום שגלו ע״י חרב האויב:
מקובצת מעמים רבים. המה נקבצו בה מן העמים הרבים שהיו פזורים שמה בגולה:
על הרי ישראל. עתה יפרש מה הוא הארץ ואמר על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ר״ל זה זמן רב:
והיא. העדה היושבת עתה בה הוצאה מן העמים ממקום גלותם ועתה המה כולם יושבים לבטח:
תפקד. ענין זכרון כמו וה׳ פקד (בראשית כא):
משובבת. מלשון הושבה:
מימים רבים תפקד, אחר שתפקד לשלם לך עונש על מה שעשית מימים רבים בימי קדם שהרעות לישראל, לכן יסבב ה' שבאחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת ר"ל שיהיה הבדל בין ביאתך עתה ובין ביאתך בימי קדם, שאז ישבו ישראל ימים רבים על אדמתם, ועתה היא, א. משובבת מחרב שהחרב הרגה תמיד בעמיה, ב. מקבצת מעמים רבים ששבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מפוזרים שם, ג. על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ועתה היא מעמים הוצאה, שהניחו אותם לצאת להתיישב בארץ, וישבו לבטח כולם, שאין להם מלחמה עם שום אדם, ואין לך שום טענה לבא עליהם:
