וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם בְּהַגְלוֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶל־הַגּוֹיִ֔ם וְכִנַּסְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹא־אוֹתִ֥יר ע֛וֹד מֵהֶ֖ם שָֽׁם׃

וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן וְעַל דְחָבוּ קֳדָמַי אַגְלֵיתִי יַתְהוֹן לְבֵינֵי עַמְמַיָא וּכְדוֹ דְתָבוּ כְּנִשְׁתִּינוּן לְאַרְעֲהוֹן וְלָא אַשְׁאַר עוֹד מִנְהוֹן תַּמָן:

וידעו וגו׳. אז יבינו שאני ה׳ הוא המנהיג אותם ומושל בם:

בהגלותי. ר״ל במה שהגליתי אותם אל העכו״ם ולא מצאו מנוח עם כי היה רב כוחם ובמה שאכניס את כולם על אדמתם ולא אשאיר מי מהם בארץ האויב ולא יוכלו להחזיק בהם מזה יכירו וידעו שאני ה׳ אלהיהם המנהיג אותם ומושל בם:

וכנסתים. מל׳ הכנסה:

וידעו, ואז יכירו כי גם בהגלותי אותם אל הגוים הייתי ה' אלהיהם והגלות לא היה לרעה רק לטובה ובהשגחתי הפרטיית, כי גאולת כורש לא היתה גאולה אמיתית, ולא היה עת התקון המקוה, והיה בה ד' חסרונות, א. שהלכו ברצון כורש, ואז וכנסתים על אדמתם בעצמי, ב. שאז לא שבו כולם לא"י ואז ולא הותיר עוד מהם שם: