וַאֲרֵי יַעְבֵּיד רַבָּא נִדְבָתָא עֲלָתָא אוֹ נִכְסַת קוּדְשַׁיָא נִדְבְתָא קֳדָם יְיָ וְיִפְתַּח לֵיהּ יַת תַּרְעָא דִפְתִיחַ לְמַדִינְחָא וְיַעְבֵּיד יַת עֲלָתֵיהּ וְיַת נְכָסַת קוּדְשׁוֹהִי כְּמָא דִי עֲבַד בְּיוֹמָא דְשַׁבְּתָּא וְיִפּוֹק וְיֵחוּד יַת תַּרְעָא בָּתַר מַפְקֵיהּ:
וכי יעשה וגו׳. בששת ימי המעשה:
ופתח לו וגו׳. לבוא דרך בו:
ועשה וגו׳. הכהן העובד יעשה את עולתו ואת שלמיו בהיותו עומד שם:
כאשר יעשה ביום השבת. שעושים הקרבנות בהיותו שם ואמר ביום השבת וה״ה ביום החדש ולקצר לא זכרו:
ויצא. וכאשר יצא יסגור הסוגר את השער מיד אחרי צאתו כי בשבת ובחדש העם פנוים ממלאכה ודרכם לבוא להשתחוות לה׳ לכן יהיה פתוח כל היום אבל בששת ימי המעשה יהיו טרודים במלאכה ואין מי בא להשתחוות לכן יסגרו מיד אחרי צאתו:
וכי יעשה, עתה באר תורת הנשיא לימי החול, שהגם שבחול יהיה שער הפנימי סגור (כנ"ל פסוק א') אם יעשה הנשיא עולה או שלמים נדבה יפתח לו השער לכבודו גם בחול, רק שאז יסגר אחרי צאתו, כי בימי החול לא יבואו העם להשתחוות כמו בשבת ור"ח: